החלטה בתיק ת"א 1743-05

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 10.6.12 (להלן: "פסק הדין"). הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה רק ביום 24.9.12, הגשת התגובות התמהמה, כך שהתשובה האחרונה הוגשה רק ביום 25.11.12.

בקליפת האגוז אציין כי נשוא פסק הדין הינו תביעה כספית המושתתת על הפרות המבקשים התקשרות בין הצדדים, בנוגע למיזם משותף בתחום ההלבשה. במסגרת הפעילות המשותפת, נוסדה חברה משותפת. לימים התגלה קרע בין הצדדים, בעקבותיו הוגשה התביעה נשוא החלטה זו. בתביעה נטען על ידי המשיבות כי המבקשים הונו אותן, בין היתר משכו כספים שלא כדין, העמיסו עלויות שלא לצורך, מכרו סחורה שאת תמורתה "שילשלו" לכיסם ועוד. 

לאחר שמיעת הראיות, לרבות המומחה שמונה על ידי בית  המשפט, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה. קבעתי כי בין הצדדים נוסדה שותפות בשנים 2001-2003; חייבתי את המבקשים לשלם למשיבות סכומים שונים, והכל כמפורט בסעיף 17 לפסק הדין. עם זאת דחיתי את התביעה כנגד המבקש 1.

שני הצדדים כאחד הגישו ערעורים לבית המשפט העליון על פסק הדין (ע"א 6600/12). בד בבד, הגישו המשיבות עתירה לסעד זמני בערעור לפיה יוותרו על כנם העיקולים שהוטלו בבית משפט זה על שני נכסי מקרקעין השייכים למבקש 1. הבקשה נדחתה ע"י כב' השופט ג'ובראן בהחלטתו מיום 6.11.12.

בבקשה שלפני טוענים המבקשים בעיקר בדבר סיכוייו הטובים של הערעור להתקבל, ובשולי הבקשה נטען כי מאזן הנזקים נוטה לטובתם. בהקשר האחרון טוענת המבקשת 3 כי היא הינה אישה מבוגרת, חולנית שהכנסותיה אינן גבוהות, ושחלקן מדירה שהיא משכירה. לגירסתה, רכושה מסתכם בזכויות במחצית שתי דירות, שממילא אין המשיבות יכולות להפרע מהן. המשיבות טוענות כי סיכויי הערעור של המבקשים להתקבל הינם קלושים, וכי המבקשים לא הצביעו על הנזקים שייגרמו להם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

שני הצדדים כאחד, הכבירו במילים, בשאלת סיכויי הערעור, ומעל ומעבר לדרוש, באופן שכל כתב טענות בבקשה משתרע על פני עשרות עמודים.

ההלכה הפסוקה מורה כי צד שזכה בפסק הדין, רשאי לממש אותו לאלתר, אלא אם הסיכויים לקבלת הערעור הם גבוהים וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 1208/04 איפרגן נ' כונס הנכסים הרשמי [2004]; ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפראם בע"מ [2011]).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, וכן בהלכה הפסוקה הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

שאלת סיכויי הערעור מסורה ככלל לערכאת הערעור, ומשכך אין מקום שאדרש להכריע במחלוקת זו. עם זאת אציין כי פסק הדין מושתת על התרשמות בית המשפט מהעדויות והראיות שהובאו לפניו, ובכאלה בית המשפט של הערעור אינו נוטה להתערב. בכך יש להקשות על סיכויי הערעור ומבלי שיהיה באמור כדי להביע עמדה לגוף הסיכויים. בהקשר זה ראיתי לנכון להפנות להחלטת בית המשפט העליון שדחתה את הבקשה לסעד זמני בערעור:

"לא נראה כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס על קביעות עובדתיות שנקבעו לאחר ניהול תיק הוכחות".

שקלתי גם את מאזן הנוחות ולא ראיתי מקום כי הכף נוטה לטובת המבקשים, שכן לא שוכנעתי כי יגרם למבקשים נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. לא התעלמתי מטענת המבקשת 3 לפיה יש להתחשב בגילה המתקדם ובמצבה הבריאותי, אך יש להניח כי הדבר יישקל, ככל הנדרש, באם ינקטו הליכים למימוש זכויותיה בדירות. מכל מקום, אין עסקינן בפסק דין המורה על מימוש מקרקעין, ומשכך אין מקום להורות על עיכוב ביצוע מימוש זכויות המבקשת 3 בדירות, מה גם שלטענתה הדבר אינו אפשרי. גם  לא התרשמתי כי אם ישולם סכום פסק הדין, תתקשינה המשיבות להשיב את שיקבלו, ובמיוחד נכון הדבר לגבי המשיבה 3 שהינה בעלת דירת מגורים שאינה משועבדת, לא כל שכן נרשמה הערה על דירתה זו כערובה להבטחת הוצאות המבקשים בהליך. עם זאת, הואיל והמשיבה 1 הינה חברה שלא נמסרו פרטים על רכושה ולא ניתן לשלול כי אם המגיע לה לפי פסק הדין ישולם, היא תתקשה להשיבו, סבורני שיש מקום שהמשיבה 3 תערוב להשבת הסכומים שישולמו למשיבה 1.

סופו של דבר, הבקשה נדחית כפוף לכך שהמשיבה 3 תערוב לכך שהכספים שישולמו לפי פסק הדין למשיבה 1, יושבו למשלמים. בנוסף, ההערה שנרשמה על דירת המשיבה 3 כערובה להבטחת הוצאות המבקשים, תיוותר על כנה לשם הבטחת השבת הסכומים שישולמו למשיבות, ככל שהערעור יתקבל. 

בנסיבות העניין, אין צו  להוצאות.

ניתנה היום ‏ ‏י"ח טבת, תשע"ג , ‏31 דצמבר, 2012 .

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: